כתבאישום נגד ישראל בגין רצח עם בעזה: ראיות בלתי ניתנות לערעור וחובות
משפטיות דחופות
מעשי מדינת ישראל בעזה מאז ה-7 באוקטובר 2023 מהווים ללא ספק רצח עם על פי האמנה למניעה וענישה של פשע הרצח עם משנת 1948, כפי שנתמך על ידי ראיות משכנעות ממקורות סמכותיים, כולל אמנסטי אינטרנשיונל, גופי האומות המאוחדות וחוקרים בולטים בתחום רצח העם. מסמך זה טוען כי התנהגות ישראל עומדת ביסודות המשפטיים של רצח עם, הכוללים הן actus reus (מעשה פלילי) והן mens rea (כוונה פלילית), ובכך מפעילה את החובות הבלתי ניתנות לביטול של מדינות החתומות על האמנה למניעת רצח עם ודוקטרינת האחריות להגן (R2P). כישלון לפעול באופן החלטי מערב מדינות ואת נושאי משרותיהן בשותפות לפשע, וחושף אותם לאחריות אזרחית ופלילית בגין סיוע ותמיכה בפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ופשע הרצח עם.
האמנה למניעת רצח עם מפרטת חמישה מעשים אסורים, כאשר כל אחד מהם, כאשר הוא מבוצע בכוונה, מהווה רצח עם. מעשי ישראל בעזה עומדים באופן ברור בחמשתם.
ביצוע בו-זמני של כל חמשת המעשים האסורים מדגיש את חומרת הקמפיין הג’נוסיידי של ישראל, כאשר כל מעשה כשלעצמו מספיק כדי לבסס actus reus.
הכוונה הנדרשת להשמיד את הקבוצה הפלסטינית בעזה, כולה או חלקה, נקבעת באופן בלתי ניתן לערעור באמצעות רטוריקה רשמית, תמיכה חברתית והתנהגות שיטתית.
האשמת רצח העם נתמכת על ידי: - אמנסטי אינטרנשיונל: דו”ח משנת 2024 קובע באופן סופי כי מעשי ישראל מהווים רצח עם. - חוקרי רצח עם ושואה: מומחים, כולל רז סגל, מסווגים פה אחד את התנהגות ישראל כג’נוסיידית. - ניצולי שואה: ניצולים רבים גינו בפומבי את מעשי ישראל כג’נוסיידיים במכתבים פתוחים. - ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט: במאי 2025, הוא גינה את “מלחמת ההשמדה” של ישראל הכוללת “הרג חסר הבחנה, אכזרי ופלילי”. - דו”ח האיחוד האירופי על עזה 2024: הודלף בנובמבר 2024, מתעד פשעי מלחמה ורצח עם אפשרי, ומזהיר מפני שותפות לפשע.
האמנה למניעת רצח עם מטילה חובה מוחלטת על 153 המדינות החתומות למנוע ולענוש רצח עם (סעיף I). פסק הדין של בית הדין הבינלאומי ביישום האמנה למניעה וענישה של פשע הרצח עם (בוסניה והרצגובינה נגד סרביה ומונטנגרו) (2007) מחייב מדינות להשתמש בכל האמצעים הסבירים למניעת רצח עם בנוכחות ראיות אמינות, כאשר כישלון מהווה שותפות לפי סעיף III(e). המדינות החתומות מחויבות משפטית: - ליישם סנקציות ממוקדות ואמברגו נשק, כפי שדרשה הדווחת המיוחדת של האו”ם, פרנצ’סקה אלבנזה. - להקל על תביעות בבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) או בבתי משפט לאומיים מוסמכים (סעיף VI). - לסיים כל תמיכה צבאית, פיננסית או דיפלומטית בישראל כדי למנוע שותפות לפשע.
חוק רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי (1998) מאפשר העמדה לדין של יחידים בגין סיוע ותמיכה ברצח עם, ללא חסינות לנושאי משרה ציבורית (סעיפים 25(3)(ג), 27).
דוקטרינת R2P, שאושרה על ידי העצרת הכללית של האו”ם ב-2005, מחייבת מדינות להגן על אוכלוסיות מפני רצח עם, פשעי מלחמה, טיהור אתני ופשעים נגד האנושות. כישלונה הברור של ישראל להגן על הפלסטינים, יחד עם ביצוע זוועות, מחייב התערבות בינלאומית, כולל: - הטלת סנקציות ממוקדות ואמברגו נשק, כפי שדחק הוועד המיוחד של האו”ם (2024). - תמיכה בחקירות של בית הדין הפלילי הבינלאומי, כפי שדגלה Human Rights Watch (2024). - קידום צעדים במועצת הביטחון של האו”ם, למרות מכשולים מצד חברות קבועות.
אי-ציות מסכן שותפות לפשע, וחושף מדינות ונושאי משרות לעונשים משפטיים.
מדינות ונושאי משרות שממשיכים לתמוך במעשי ישראל אחראים ל: - העמדה לדין פלילי: כתבי אישום של בית הדין הפלילי הבינלאומי בגין סיוע ותמיכה ברצח עם לפי סעיף 25(3)(ג) של חוק רומא, עם אפשרות להאשמות נגד נושאי משרות המאפשרים תמיכה צבאית או פיננסית. - אחריות אזרחית: פסיקה של בית הדין הבינלאומי בגין הפרת חובות האמנה למניעת רצח עם, כפי שנקבע בבוסניה נגד סרביה (2007), החושפת מדינות לחובות פיצוי. - אחריות בתחומי שיפוט לאומיים ואוניברסליים: תביעות עשויות להתקיים בתחומי השיפוט הלאומיים של נושאי המשרות, או – כאשר הרשויות הלאומיות נכשלות לפעול – כל מדינה יכולה לקבל סמכות תביעה תחת שיפוט אוניברסלי, המבטיח אחריות לשותפות ברצח עם, פשעי מלחמה או פשעים נגד האנושות.
נושאי משרות במדינות כמו ארצות הברית, המספקות 3.8 מיליארד דולר בסיוע צבאי שנתי, וגרמניה, שהגדילה את יצוא הנשק ב-2024, מביאים בושה עמוקה לאומותיהם על ידי אפשרות לקמפיין הג’נוסיידי של ישראל, ומתמודדים עם אחריות אזרחית ופלילית קרובה לשותפותם ולהזנחת חובתם. דו”ח האיחוד האירופי על עזה משנת 2024 מזהיר במפורש כי התעלמות מהראיות מזמינה שותפות בבתי דין עתידיים.
ההשמדה השיטתית בעזה – למעלה מ-50,000 הרוגים, 1.9 מיליון עקורים ורעב מתוכנן – תירשם ככתם מוסרי בל יימחה על מצפון האנושות, בדומה למורשת המתמשכת של השואה. הצהרת האיחוד האפריקאי משנת 2024 כינתה את מעשי ישראל כחסרי תקדים בהיסטוריה האנושית. פסיקת בית הדין הבינלאומי מינואר 2024, המאשרת את הסבירות של טענות דרום אפריקה לרצח עם, מדגישה את חומרת המשבר.
נושאי משרות הממשיכים לתמוך בישראל, במיוחד בארצות הברית ובגרמניה, יירדפו ללא לאות על ידי החברה האזרחית. שותפותם – באמצעות הטלת וטו על החלטות מועצת הביטחון של האו”ם, מתן סיוע צבאי ודחיית ראיות בלתי ניתנות לערעור – תגרום להם ולמדינותיהם להיכנס להיכל הבושה של ההיסטוריה על שימור הזוועה החמורה ביותר של מאה זו.
מעשי ישראל בעזה מהווים ללא ספק רצח עם, עם actus reus המוכח באמצעות הרג המוני, נזקים חמורים, רעב, מניעת לידות ומות ילדים, וmens rea המוכח באמצעות רטוריקה ג’נוסיידית, תמיכה חברתית ואי-ציות בוטה לבית הדין הבינלאומי. מדינות החתומות מחויבות משפטית ומוסרית תחת האמנה למניעת רצח עם ו-R2P להטיל סנקציות, לתמוך בתביעות ולסיים את השותפות לפשע, או להתמודד עם אחריות לסיוע לפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ורצח עם. זוועות עזה יצלקו לעד את מצפון האנושות, ונושאי משרות התומכים בפשעי ישראל מביאים בושה לאומותיהם ויירדפו ללא לאות על שותפותם באחד הכישלונות המוסריים החמורים ביותר בהיסטוריה.